ברגע מסוים המבטים שלנו הצטלבו. הוא זיהה את הרגע ולחש תראי, אני מגלה לך סוד ישן אבל שיישאר בנינו, כאילו מפחד עדיין להיתפס.
גם בשיעורי ספורט בבית הספר תמיד ברחתי מהריצות, והתחבאתי מאחורי גבעת התחמושת הצמודה לבית הספר.
"אני סוג של בטטת כורסא, בחיים לא האמנתי שארוץ"
אז מה בכול זאת גורם לגבר בן 54 יום אחד לקום ולהחליט לרוץ ואם כבר לרוץ אז למה לא לחלום על מרתון?
שי הוא דוגמא שכול אחד יכול להגשים חלום.
המטרה הראשונית שלו הייתה רק קצת לזוז מהספה.
עד גיל 54 חייו היו מנוהלים בשגרה דומה לרובינו.
נשפכים מהמיטה בבוקר מכוח האינרציה לעוד יום שדומה לקודמו ומסיימים אותו עם השלט ביד על הספה בסלון מול עוד מבזק חדשות בטלוויזיה.
היום מאחוריו כבר מספר מכובד של ק"מ וחצאי מרתונים.
החלום הבא שלו זו ריצת מרתון מלא של 42 ק"מ, בעבר היה נמנע מלהתחייב לאתגרים מסוג זה, היום הוא בשל לאתגר את עצמו לכבוש עוד הר נוסף.
אני מנסה לבדוק מולו מה היה הטריגר שגרם לו להתחיל.
אמרתי לו בביטחון מלא עם חיוך של יודעת, זה בטוח בגלל אחד משלושת הבאים:
1. הרצון להילחם במשקל העודף
2. נכנסת לעולם הפנויים פנויות
3. בדיקות דם חריגות
"לא מה פתאום", הוא פוסל אותי על הסף.
לטענתו הוא הבין שהוא חייב להתחיל לזוז כי הוא הרגיש שהוא מתנוון בתוך שיגרת יומו.
לכן פשוט החליט לצאת בערבים הנעימים של האביב להליכות קלילות בחוף הים.
מידי פעם כשראה את הרצים לידו, ניסה גם לרוץ לפרקים קצרים, רק שהניסיונות האלו כשלו לאחר 50 מטרים בהן נותר ללא אוויר.
בימים בהם הוא יוצא להליכות ומנסה בכול זאת לאתגר את עצמו בריצה קצרה של מטרים ספורים, הוא נתקל במודעת פרסומת, שמשכה באופן מיוחד את תשומת ליבו, לקבוצת רצים בגדרה.
מבחינתו, לנסות להצטרף לקבוצה כזו, תהיה האישור הרשמי והסופי, שריצה אכן לא עבורו.
הוא מבחינתו עשה את הכול, וכנראה שיש אנשים שלא נועדו לרוץ.
כלא מאמין שיצלח אפילו אימון אחד, הגיע לאימון ניסיון ראשון, ללא עלות וללא התחייבות.
להפתעתו האימון היה רק ריצה של 300 מטרים ובסופה שוחררו הביתה.
ההצלחה המפתיעה באימון הראשון הובילה לאימון נוסף.
המדרג וההבנה העמוקה של המאמן את התהליכים המנטליים שרצים מתחילים עוברים, הם שעזרו לו להיכנס לאט לאט לשגרת אימונים קבועה.
האימונים הפכו להיות זמן איכות שלו עם עצמו, ריענון מעבודת המשרד השגרתית.
מקום בו הוא יכול לשלב את אהבת הצילום והחיבור לטבע.
הוא משתדל לרוץ בנופים וזריחות עוצרות נשימה במטרה להוסיף שלל תמונות אומנות מיוחדות מהנופים והטבע שהוא מאוד אוהב.
אני מנסה להבין ולעשות "זום אין" על הרגעים האלה, שזה הופך מקוריוז לסגירת מעגל אל עולם הריצה, למה שהופך להיות הזהות של חייו.
יש לו תשובה אחת חד משמעית לכך, תחושת הרווח האדיר, האנרגיה והאדרנלין שממלאים אותו, תחושת ערנות שמלווה אותו לאורך היום.
הם שהחזירו אותו שוב מאימון לאימון.
שי מתוודה בפני שגם לו היו ימים שוויתר לעצמו ובחר לתת להרגלים הישנים לנצח.
אבל המחויבות לקבוצה היא זו שבהתחלה עזרה לו מאוד לאסוף את עצמו מכול נפילה ולחזור לשגרת האימונים.
ובעיקר שינוי מחשבתי, תודעתי, שהוא קם בבוקר לאימון זו הנאה ואושר גדול ולא מטלת חובה שצריך לעשות.
ביום שישי האחרון שי ניצח את התוצאות של עצמו בריצת חצי מרתון (21 ק"מ), שנתיים לאחר שהחל את התהליך כשהוא כבר בן 56.
ואותי מעניין לדעת איך מגיעים לזה. מה המחשבות הקטנות בזמן אמת שעוזרות לזה לקרות.
שי מציין בפני שיש בדרך המון התמודדויות, הקימה בבוקר, האם אני אצליח, האם יהיה לי מספיק אוויר, איך אני עושה את זה, איך הגוף יתמודד עם זה, מה יקרה אם אני לא אצליח?
לפני כול ריצה, אני נותן לה את הכבוד שלה.
אני מתכונן אליה, אני מתכנן את המהלכים מראש, מגיע לריצה מוכן ומדויק. גם פיזית וגם מנטלית. ובעיקר מחויב לתהליך ולעצמי.
האימונים וההכנות הם שבעצם מאפשרים לי לנהל את הסיטואציות ולא ההפך.
שי מנסה להמחיש לי את המתרחש במוחו באמצעות דוגמא מחצי המרתון האחרון.
לפני תחילת המרוץ, עברה במוחי מחשבה שאולי אשפר את התוצאה של עצמי, וכמו שהיא עלתה ככה השדונים הקטנים בראשי הורידו אותה.
התחלתי את חצי המרתון במטרה אחת לסיים ובתוצאה זהה לקודמת.
קצת אחרי התחלת הריצה, עברו אותי שני רצים מקבוצת הריצה שלי, זה היה הרגע בו החלטתי לאתגר את עצמי, זה מתחיל במחשבה ובשיחות קטנות עם עצמי, שאם רק אצליח לנצח את הק"מ האחד הזה, כבר התוצאה הסופית תשתפר, אבל השינוי התודעתי, הוא שנתן לי את הכוח להמשיך בקצב ובתודעה שהפעם אני מנצח את עצמי ובגדול.
וכך היה, שיפרתי בצורה ניכרת את תוצאת סיום המרוץ ביחס לתוצאה בחצי מרתון הקודם.
הייתה לי הזדמנות להישג ופשוט בחרתי לקחת אותה, גם בידיעה שאולי ההישג יהיה קטן, אך בכול זאת הוא שיפור מבחינתי.
שי וסיפור הריצה, הוא דוגמא עוצמתית, לחלומות קטנים שמתפתחים לחלומות גדולים.
שם המשחק להצלחה הוא ללא ספק, התמדה, הדרכה וליווי, תכנון מוקדם, מחויבות להשקעה באימונים שמכינים אותנו לרגע המיוחד.
הצלחה היא לא מקרית, יש מאחוריה הרבה עשייה ומחשבה.
הכיף הגדול שכול אחד יכול.
אשמח ללוות אתכם בדרך שלכם לניצחונות קטנים משלכם.
התקשרו עוד היום או שלחו לי הודעה פרטית ונתאם פגישת יעוץ חינם של כשעה בזום ויחד נחשוב איך בונים את הדרך הנכונה ביותר לכם.
גם בשיעורי ספורט בבית הספר תמיד ברחתי מהריצות, והתחבאתי מאחורי גבעת התחמושת הצמודה לבית הספר.
"אני סוג של בטטת כורסא, בחיים לא האמנתי שארוץ"
אז מה בכול זאת גורם לגבר בן 54 יום אחד לקום ולהחליט לרוץ ואם כבר לרוץ אז למה לא לחלום על מרתון?
שי הוא דוגמא שכול אחד יכול להגשים חלום.
המטרה הראשונית שלו הייתה רק קצת לזוז מהספה.
עד גיל 54 חייו היו מנוהלים בשגרה דומה לרובינו.
נשפכים מהמיטה בבוקר מכוח האינרציה לעוד יום שדומה לקודמו ומסיימים אותו עם השלט ביד על הספה בסלון מול עוד מבזק חדשות בטלוויזיה.
היום מאחוריו כבר מספר מכובד של ק"מ וחצאי מרתונים.
החלום הבא שלו זו ריצת מרתון מלא של 42 ק"מ, בעבר היה נמנע מלהתחייב לאתגרים מסוג זה, היום הוא בשל לאתגר את עצמו לכבוש עוד הר נוסף.
אני מנסה לבדוק מולו מה היה הטריגר שגרם לו להתחיל.
אמרתי לו בביטחון מלא עם חיוך של יודעת, זה בטוח בגלל אחד משלושת הבאים:
1. הרצון להילחם במשקל העודף
2. נכנסת לעולם הפנויים פנויות
3. בדיקות דם חריגות
"לא מה פתאום", הוא פוסל אותי על הסף.
לטענתו הוא הבין שהוא חייב להתחיל לזוז כי הוא הרגיש שהוא מתנוון בתוך שיגרת יומו.
לכן פשוט החליט לצאת בערבים הנעימים של האביב להליכות קלילות בחוף הים.
מידי פעם כשראה את הרצים לידו, ניסה גם לרוץ לפרקים קצרים, רק שהניסיונות האלו כשלו לאחר 50 מטרים בהן נותר ללא אוויר.
בימים בהם הוא יוצא להליכות ומנסה בכול זאת לאתגר את עצמו בריצה קצרה של מטרים ספורים, הוא נתקל במודעת פרסומת, שמשכה באופן מיוחד את תשומת ליבו, לקבוצת רצים בגדרה.
מבחינתו, לנסות להצטרף לקבוצה כזו, תהיה האישור הרשמי והסופי, שריצה אכן לא עבורו.
הוא מבחינתו עשה את הכול, וכנראה שיש אנשים שלא נועדו לרוץ.
כלא מאמין שיצלח אפילו אימון אחד, הגיע לאימון ניסיון ראשון, ללא עלות וללא התחייבות.
להפתעתו האימון היה רק ריצה של 300 מטרים ובסופה שוחררו הביתה.
ההצלחה המפתיעה באימון הראשון הובילה לאימון נוסף.
המדרג וההבנה העמוקה של המאמן את התהליכים המנטליים שרצים מתחילים עוברים, הם שעזרו לו להיכנס לאט לאט לשגרת אימונים קבועה.
האימונים הפכו להיות זמן איכות שלו עם עצמו, ריענון מעבודת המשרד השגרתית.
מקום בו הוא יכול לשלב את אהבת הצילום והחיבור לטבע.
הוא משתדל לרוץ בנופים וזריחות עוצרות נשימה במטרה להוסיף שלל תמונות אומנות מיוחדות מהנופים והטבע שהוא מאוד אוהב.
אני מנסה להבין ולעשות "זום אין" על הרגעים האלה, שזה הופך מקוריוז לסגירת מעגל אל עולם הריצה, למה שהופך להיות הזהות של חייו.
יש לו תשובה אחת חד משמעית לכך, תחושת הרווח האדיר, האנרגיה והאדרנלין שממלאים אותו, תחושת ערנות שמלווה אותו לאורך היום.
הם שהחזירו אותו שוב מאימון לאימון.
שי מתוודה בפני שגם לו היו ימים שוויתר לעצמו ובחר לתת להרגלים הישנים לנצח.
אבל המחויבות לקבוצה היא זו שבהתחלה עזרה לו מאוד לאסוף את עצמו מכול נפילה ולחזור לשגרת האימונים.
ובעיקר שינוי מחשבתי, תודעתי, שהוא קם בבוקר לאימון זו הנאה ואושר גדול ולא מטלת חובה שצריך לעשות.
ביום שישי האחרון שי ניצח את התוצאות של עצמו בריצת חצי מרתון (21 ק"מ), שנתיים לאחר שהחל את התהליך כשהוא כבר בן 56.
ואותי מעניין לדעת איך מגיעים לזה. מה המחשבות הקטנות בזמן אמת שעוזרות לזה לקרות.
שי מציין בפני שיש בדרך המון התמודדויות, הקימה בבוקר, האם אני אצליח, האם יהיה לי מספיק אוויר, איך אני עושה את זה, איך הגוף יתמודד עם זה, מה יקרה אם אני לא אצליח?
לפני כול ריצה, אני נותן לה את הכבוד שלה.
אני מתכונן אליה, אני מתכנן את המהלכים מראש, מגיע לריצה מוכן ומדויק. גם פיזית וגם מנטלית. ובעיקר מחויב לתהליך ולעצמי.
האימונים וההכנות הם שבעצם מאפשרים לי לנהל את הסיטואציות ולא ההפך.
שי מנסה להמחיש לי את המתרחש במוחו באמצעות דוגמא מחצי המרתון האחרון.
לפני תחילת המרוץ, עברה במוחי מחשבה שאולי אשפר את התוצאה של עצמי, וכמו שהיא עלתה ככה השדונים הקטנים בראשי הורידו אותה.
התחלתי את חצי המרתון במטרה אחת לסיים ובתוצאה זהה לקודמת.
קצת אחרי התחלת הריצה, עברו אותי שני רצים מקבוצת הריצה שלי, זה היה הרגע בו החלטתי לאתגר את עצמי, זה מתחיל במחשבה ובשיחות קטנות עם עצמי, שאם רק אצליח לנצח את הק"מ האחד הזה, כבר התוצאה הסופית תשתפר, אבל השינוי התודעתי, הוא שנתן לי את הכוח להמשיך בקצב ובתודעה שהפעם אני מנצח את עצמי ובגדול.
וכך היה, שיפרתי בצורה ניכרת את תוצאת סיום המרוץ ביחס לתוצאה בחצי מרתון הקודם.
הייתה לי הזדמנות להישג ופשוט בחרתי לקחת אותה, גם בידיעה שאולי ההישג יהיה קטן, אך בכול זאת הוא שיפור מבחינתי.
שי וסיפור הריצה, הוא דוגמא עוצמתית, לחלומות קטנים שמתפתחים לחלומות גדולים.
שם המשחק להצלחה הוא ללא ספק, התמדה, הדרכה וליווי, תכנון מוקדם, מחויבות להשקעה באימונים שמכינים אותנו לרגע המיוחד.
הצלחה היא לא מקרית, יש מאחוריה הרבה עשייה ומחשבה.
הכיף הגדול שכול אחד יכול.
אשמח ללוות אתכם בדרך שלכם לניצחונות קטנים משלכם.
התקשרו עוד היום או שלחו לי הודעה פרטית ונתאם פגישת יעוץ חינם של כשעה בזום ויחד נחשוב איך בונים את הדרך הנכונה ביותר לכם.
