בואו נדבר על הקשר בין ערך עצמי לבין השורה התחתונה שלנו בבנק.
זוכרים את א' הקונדיטורית משבוע שעבר?
נו, זאתי שמרגישה שנשבר לה לעבוד כמו חמור ולא להרוויח כסף.
אז אני חייבת לכם, הצצה למפגש החזק, שהגיע בעקבות שיחת הטלפון הקשה ההיא.
ביום שלישי עם גשם שלא פסק, נסעתי אליה, לקונדיטוריה המדהימה שלה בעיר הדרומית.
ריח השמן נכח בכול מקום, אי אפשר לפספס את טירוף החג שהשתלט על כל פינה.
א' עצרה לרגע את מרתון הפעילות והצטרפה אלי, אבל לא לפני שהכינה לנו צלחת מלאה בפיתויים, יפים למות, ואני כבר יודעת גם כמה הם טעימים, אין לי מושג אך ניצחתי את זה
בעודה עטופה בסינר השחור ובנדנה שחורה שעוטפת את שיערה, פתחה את הלפטופ, במשרדה הקטן.
לאחר שיחה קצרה בה שיתפה אותי א' באירועי השבוע, ושוב הדמעות והייאוש נכחו בעוצמה בחדר.
בחרנו לצלול יחד עמוק למספרים, לבחון שוב מחדש את התמחור.
אי אפשר היה לפספס, כאילו איזה חלק עמוק בתת המודע שלה, רוצה לנצח את תוצאות, היא כל הזמן עסוקה בלהסביר לי, למה אי אפשר למכור את זה,
במחיר שנכון למכור את מוצריה.
כאילו שאם נכניס את האמת לאקסל, האמת העמוקה של כלל הניהול שלה תצא לאור.
שהיא לא הספיקה לשקול בזמן, כמה גבינה נכנסה לקיש. האם זו הכמות המדויקת שהוחלט עליה באקסל הקודם?
שלא באמת מדדה את כמות השעות שלה ושל העובדים שהושקעו בהכנת המוצרים.
והאם הזמן שרשמנו באקסל, זה הזמן הנכון, ולא רק בעולם דמיוני נטול גנבי זמן מקצועיים כדוגמת: וואטסאפ, פייסבוק, מיילים, עוברי אורח שנכנסים רק לרגע?
א' עובדת סביב השעון, אין לה אפשרות גם אם היא רוצה, לבדוק, לנהל, לעצור את המרוץ ורק להסתכל.
להסתכל לאמת בלבן של העין, בלי לפחד ובלי למצמץ.
הסיטואציות האלה קורות לרבים מבעלי העסקים, בטוח שלא רק ל א'.
התמכרנו לתחושת התקווה, וההתמלאות באנרגיה, עם כל הצלחה של עוד מכירה, לרגע הערך העצמי שלנו עולה.
אנחנו בטוחים שאם רק נמכור הרבה, נרוויח יותר, בני הזוג שלנו וכולם יראו אותנו כמצליחים, נוכל להתגלגל עוד קצת מול הבנקים, הספקים והחשבונות הנערמים.
הינה, זו עובדה קיימת, יש לי מלא עבודה.
זה לא אני שנכשלתי, כי יש הוכחה העולם רוצה אותי.
התחושה הזו ממכרת. לרגע מסתירה את כאב הכישלון.
הפחד שלא נקבל עוד מתחושת הסם הממכר הזה גורם לנו לנהל דיאלוג עם מחשבון האקסל.
ובאופן פרדוקסלי לשכנע אותו, שהמספר בסוף זה ממש נכון שהוא נמוך.
בבקשה, רק תרצו אותי.
וזה בסדר בכול מחיר.
אבל זו טעות מרה.
כי בדיאלוג הזה אנחנו שכחים לראות את עצמנו.
או כפי שאריאלה, הפסיכולוגית האלופה אומרת: "לראות את היהלום המדהים והמנצנץ שאנחנו, מתחת לערמות הבוץ שכיסנו אותו".
כשאנחנו לא רואים את הערך של עצמנו, כאנשים ראויים.
כשאנחנו לא רואים את הערך של היצירתיות, המקצועיות והבידול המיוחד שלנו.
אנחנו הופכים להיות עוד עסק שלא מעריך את עצמו מספיק
ורק רוצה שירצו אותו. זה בסדר אם הוא יקבל רק פירורים, העיקר שירצו. העיקר שהגלגל יסתובב.
מגיע לנו יותר.
המקום האמיץ של להביט רגע מי אני באמת.
מה הערך והתוצרת שאני נותן ללקוח שלי, לא באים לידי ביטוי.
כאשר אנחנו מתמחרים באומץ וביושרה גם אם היא קצת כואבת,
אנחנו מדויקים לעצמינו, אנחנו נאמנים למה שאנחנו ראויים לו.
כשנמכור במחיר הנכון, ותהיה הלימה בין ההשקעה לשורת הרווח, אז אנחנו נרגיש תחושת ניצחון אמיתית.
היהלום האמיתי שחבוי בנו ינצנץ למרחקים.
יש לי עוד עבודה ארוכה עם א'. אומנם יש לה עכשיו כלי לעבודה שיעזור לה בתמחור וללא אפשרות לדיאלוג ופשרות,
אך יש לנו עוד עבודה חשובה אמיתית לצד זה, שמטרתה שא' תביט במראה, ותצליח לראות את היהלום היפה שהיא.
אני יודעת באמונה שלמה, שהיא תראה את הנצנוץ ותאמין בו, היא תהיה שלמה לתמחר ולמכור את מוצריה בערך הנכון והראוי להם.
ומעבר רק לתמחור מוצריה, תחייה בחיים שהיא ראויה להם.
אם גם אתם מרגישים שאתם במקומות דומים, תאמינו לי, אפשר גם אחרת, חבל על כל יום, תתקשרו עוד היום ונתאם פגישת יעוץ ללא התחייבות וללא עלות, מחכה לכם
זוכרים את א' הקונדיטורית משבוע שעבר?
נו, זאתי שמרגישה שנשבר לה לעבוד כמו חמור ולא להרוויח כסף.
אז אני חייבת לכם, הצצה למפגש החזק, שהגיע בעקבות שיחת הטלפון הקשה ההיא.
ביום שלישי עם גשם שלא פסק, נסעתי אליה, לקונדיטוריה המדהימה שלה בעיר הדרומית.
ריח השמן נכח בכול מקום, אי אפשר לפספס את טירוף החג שהשתלט על כל פינה.
א' עצרה לרגע את מרתון הפעילות והצטרפה אלי, אבל לא לפני שהכינה לנו צלחת מלאה בפיתויים, יפים למות, ואני כבר יודעת גם כמה הם טעימים, אין לי מושג אך ניצחתי את זה
בעודה עטופה בסינר השחור ובנדנה שחורה שעוטפת את שיערה, פתחה את הלפטופ, במשרדה הקטן.
לאחר שיחה קצרה בה שיתפה אותי א' באירועי השבוע, ושוב הדמעות והייאוש נכחו בעוצמה בחדר.
בחרנו לצלול יחד עמוק למספרים, לבחון שוב מחדש את התמחור.
אי אפשר היה לפספס, כאילו איזה חלק עמוק בתת המודע שלה, רוצה לנצח את תוצאות, היא כל הזמן עסוקה בלהסביר לי, למה אי אפשר למכור את זה,
במחיר שנכון למכור את מוצריה.
כאילו שאם נכניס את האמת לאקסל, האמת העמוקה של כלל הניהול שלה תצא לאור.
שהיא לא הספיקה לשקול בזמן, כמה גבינה נכנסה לקיש. האם זו הכמות המדויקת שהוחלט עליה באקסל הקודם?
שלא באמת מדדה את כמות השעות שלה ושל העובדים שהושקעו בהכנת המוצרים.
והאם הזמן שרשמנו באקסל, זה הזמן הנכון, ולא רק בעולם דמיוני נטול גנבי זמן מקצועיים כדוגמת: וואטסאפ, פייסבוק, מיילים, עוברי אורח שנכנסים רק לרגע?
א' עובדת סביב השעון, אין לה אפשרות גם אם היא רוצה, לבדוק, לנהל, לעצור את המרוץ ורק להסתכל.
להסתכל לאמת בלבן של העין, בלי לפחד ובלי למצמץ.
הסיטואציות האלה קורות לרבים מבעלי העסקים, בטוח שלא רק ל א'.
התמכרנו לתחושת התקווה, וההתמלאות באנרגיה, עם כל הצלחה של עוד מכירה, לרגע הערך העצמי שלנו עולה.
אנחנו בטוחים שאם רק נמכור הרבה, נרוויח יותר, בני הזוג שלנו וכולם יראו אותנו כמצליחים, נוכל להתגלגל עוד קצת מול הבנקים, הספקים והחשבונות הנערמים.
הינה, זו עובדה קיימת, יש לי מלא עבודה.
זה לא אני שנכשלתי, כי יש הוכחה העולם רוצה אותי.
התחושה הזו ממכרת. לרגע מסתירה את כאב הכישלון.
הפחד שלא נקבל עוד מתחושת הסם הממכר הזה גורם לנו לנהל דיאלוג עם מחשבון האקסל.
ובאופן פרדוקסלי לשכנע אותו, שהמספר בסוף זה ממש נכון שהוא נמוך.
בבקשה, רק תרצו אותי.
וזה בסדר בכול מחיר.
אבל זו טעות מרה.
כי בדיאלוג הזה אנחנו שכחים לראות את עצמנו.
או כפי שאריאלה, הפסיכולוגית האלופה אומרת: "לראות את היהלום המדהים והמנצנץ שאנחנו, מתחת לערמות הבוץ שכיסנו אותו".
כשאנחנו לא רואים את הערך של עצמנו, כאנשים ראויים.
כשאנחנו לא רואים את הערך של היצירתיות, המקצועיות והבידול המיוחד שלנו.
אנחנו הופכים להיות עוד עסק שלא מעריך את עצמו מספיק
ורק רוצה שירצו אותו. זה בסדר אם הוא יקבל רק פירורים, העיקר שירצו. העיקר שהגלגל יסתובב.
מגיע לנו יותר.
המקום האמיץ של להביט רגע מי אני באמת.
מה הערך והתוצרת שאני נותן ללקוח שלי, לא באים לידי ביטוי.
כאשר אנחנו מתמחרים באומץ וביושרה גם אם היא קצת כואבת,
אנחנו מדויקים לעצמינו, אנחנו נאמנים למה שאנחנו ראויים לו.
כשנמכור במחיר הנכון, ותהיה הלימה בין ההשקעה לשורת הרווח, אז אנחנו נרגיש תחושת ניצחון אמיתית.
היהלום האמיתי שחבוי בנו ינצנץ למרחקים.
יש לי עוד עבודה ארוכה עם א'. אומנם יש לה עכשיו כלי לעבודה שיעזור לה בתמחור וללא אפשרות לדיאלוג ופשרות,
אך יש לנו עוד עבודה חשובה אמיתית לצד זה, שמטרתה שא' תביט במראה, ותצליח לראות את היהלום היפה שהיא.
אני יודעת באמונה שלמה, שהיא תראה את הנצנוץ ותאמין בו, היא תהיה שלמה לתמחר ולמכור את מוצריה בערך הנכון והראוי להם.
ומעבר רק לתמחור מוצריה, תחייה בחיים שהיא ראויה להם.
אם גם אתם מרגישים שאתם במקומות דומים, תאמינו לי, אפשר גם אחרת, חבל על כל יום, תתקשרו עוד היום ונתאם פגישת יעוץ ללא התחייבות וללא עלות, מחכה לכם
