מבינה שהנחישות היא המפתח להצלחה.
עסוקה כל יום בשאלה החשובה, איך מיצרים נחישות אמיצה, בלי קפיצה לביקור של השגרה השחוקה.
אז הבוקר קמתי עם תחושה נפלאה של התחלה חדשה, נחושה לזכות בהצלחה מתוקה של ריצה קלילה עם הבוקר העולה.
מרגישה מבורכת על הזכות לעוד בוקר בו ניתן לבחור שוב מהתחלה.
מפוחדת ומתרגשת, מכבה את השעון בשעת בוקר מוקדמת. שעה חשוכה, בה מתחילות החיות בטבע לקום משנתן, ציוץ ציפורים חרוצות כבר נשמע, מבעד לשלבים הפתוחים, בחלון המקלחת הצמוד.
עייפה, מביטה במראה כלא מאמינה, לובשת את בגדי הספורט, נועלת את הנעלים הבלויות ושוב מבטיחה לעצמי, שאני ראויה לזוג נעלי ספורט חדשות.
נוסעת אל מסלול ההליכה שחוצה את העיר מכניסה לכניסה, אך בעיקר הוא חוצה מגזרים, גילאים ומינים.
יש איזה קסם נפלא באוויר, צינה קלילה של חורף מתקרב, השמש כבר מתכוננת להתחיל את יומה, מבעד לעננים המכסים את השמים.
ואני שלפני שניה הרגשתי גאה בעצמי על ניצחון השעה, מבינה שבמסלול ההליכה היו מנצחים גדולים ממני, שכבר כבשו את הרחבה.
שוב מרגיעה את עצמי שאני לא בתחרות, וכל הכבוד לי על עצם היציאה, אך הקצב של המוסיקה המתנגנת בעוצמה באוזניות, וההמון המעורבב, שכולו חדור מטרה, במהרה עוזרים לי לכבוש עד יעד קטן ועוד מטרה.
לשנייה המחשבות מתחלפות רק בתחושה של חופש והנאה, עם קצת קשיי נשימה.
עם שחרור המחשבות, תחושת קלילות נעימה, עוטפת את הגוף, מה שלרגע מאפשר לי לחוש דקיקת גזרה, חולמת כבר לראות את התוצאה, אך מבינה שאני רק בתחילת המסע.
מנסה לארוז את חיי הקודמים, במזוודה ישנה, עם פתח קטן לשליפה מהירה, מפחדת עד אימה, שיקפוץ לי מי שם הרגל ישן ויקטע לי שוב את המסע.
בראש מתנגנת בעוצמה לא נעימה, אותה המחשבה המפחידה. על עוד בוקר סתמי, בו הרגל ישן ינצח את הנחישות האמיצה, זו שאני מנסה באדיקות להפוך אותה להיות חלק ממני.
מידי יום מתקיים המאבק הפנימי לגייס מעומקי הנשמה את הנחישות, זו שיודעת להניע את הכול.
אך למרות הקולות המתנגנים בראשי, מביטה במראה, באישה שהרגע ניצחה עוד מאבק קטן וגאה.
מבינה שהחיוך הקטן, חיוך הניצחון, שמחייכת לאישה המביטה בי במראה, הוא השורש לנחישות והעוצמה, לנצח את השעון, העייפות ושאר הסיפורים שגרים אצלי בראש.
עסוקה כל יום בשאלה החשובה, איך מיצרים נחישות אמיצה, בלי קפיצה לביקור של השגרה השחוקה.
אז הבוקר קמתי עם תחושה נפלאה של התחלה חדשה, נחושה לזכות בהצלחה מתוקה של ריצה קלילה עם הבוקר העולה.
מרגישה מבורכת על הזכות לעוד בוקר בו ניתן לבחור שוב מהתחלה.
מפוחדת ומתרגשת, מכבה את השעון בשעת בוקר מוקדמת. שעה חשוכה, בה מתחילות החיות בטבע לקום משנתן, ציוץ ציפורים חרוצות כבר נשמע, מבעד לשלבים הפתוחים, בחלון המקלחת הצמוד.
עייפה, מביטה במראה כלא מאמינה, לובשת את בגדי הספורט, נועלת את הנעלים הבלויות ושוב מבטיחה לעצמי, שאני ראויה לזוג נעלי ספורט חדשות.
נוסעת אל מסלול ההליכה שחוצה את העיר מכניסה לכניסה, אך בעיקר הוא חוצה מגזרים, גילאים ומינים.
יש איזה קסם נפלא באוויר, צינה קלילה של חורף מתקרב, השמש כבר מתכוננת להתחיל את יומה, מבעד לעננים המכסים את השמים.
ואני שלפני שניה הרגשתי גאה בעצמי על ניצחון השעה, מבינה שבמסלול ההליכה היו מנצחים גדולים ממני, שכבר כבשו את הרחבה.
שוב מרגיעה את עצמי שאני לא בתחרות, וכל הכבוד לי על עצם היציאה, אך הקצב של המוסיקה המתנגנת בעוצמה באוזניות, וההמון המעורבב, שכולו חדור מטרה, במהרה עוזרים לי לכבוש עד יעד קטן ועוד מטרה.
לשנייה המחשבות מתחלפות רק בתחושה של חופש והנאה, עם קצת קשיי נשימה.
עם שחרור המחשבות, תחושת קלילות נעימה, עוטפת את הגוף, מה שלרגע מאפשר לי לחוש דקיקת גזרה, חולמת כבר לראות את התוצאה, אך מבינה שאני רק בתחילת המסע.
מנסה לארוז את חיי הקודמים, במזוודה ישנה, עם פתח קטן לשליפה מהירה, מפחדת עד אימה, שיקפוץ לי מי שם הרגל ישן ויקטע לי שוב את המסע.
בראש מתנגנת בעוצמה לא נעימה, אותה המחשבה המפחידה. על עוד בוקר סתמי, בו הרגל ישן ינצח את הנחישות האמיצה, זו שאני מנסה באדיקות להפוך אותה להיות חלק ממני.
מידי יום מתקיים המאבק הפנימי לגייס מעומקי הנשמה את הנחישות, זו שיודעת להניע את הכול.
אך למרות הקולות המתנגנים בראשי, מביטה במראה, באישה שהרגע ניצחה עוד מאבק קטן וגאה.
מבינה שהחיוך הקטן, חיוך הניצחון, שמחייכת לאישה המביטה בי במראה, הוא השורש לנחישות והעוצמה, לנצח את השעון, העייפות ושאר הסיפורים שגרים אצלי בראש.
רכיב טקסט. לעריכת הרכיב ולשינוי הטקסט לחצו כאן
